באחד מלילות השבוע הצטרפתי לניידת משטרה, לצורך כתבה. השעה היתה 01:00 בתחנת מרחב ירקון {בדיזנגוף} בזמן שחיכיתי לניידת, עמדתי ליד עמדת היומנאי אני חושבת שכך נקרא התפקיד הזה שמקבל/ת את כל הקריאות מהאזרחים ומפנה שוטרים לטיפול, כמו סדרן בתחנת מוניות. בדיוק נכנסה תיירת יפנית שארנקה נגנב, השוטר שרשם את תלונתה דיבר אנגלית במבטא תמני כבד עד כי חשבתי שהוא מדבר אמהרית , די משעשע לראות יפנית ומולה תמני שמדבר אנגלית בלתי מובנת אבל הוא היה אדיב וניסה לעזור. עוד מעט קט והגיע תורנו לעזוב את התחנה, הצטרפתי לניידת עם שני שוטרים אחד ותיק ואחד טירון, ויטאלי ואיציק אחד מאשדוד אחד מבני עייש. הפרטים האישיים האלה קצת שיבשו לי את התמונה הדמיונית שהיתה לי בראש. עולים על ניידת מיד כל סרטי המשטרה שראיתי עלו לי בראש NYPD והשוטרים שעוצרים לקפה ודונאט, וכשעוצרים בן אדם ישר פיסוק רגליים והידיים פרושות על הניידת DO"NT MOVE MOTHER FUCKER כלום מזה לא היה, כאן הם עצרו איזה רוכב אופנוע שנסע בזיגזאג והסבירו לי שיש מכת גניבת אופנועים באזור הזה, הרוכב היה על קטנוע מצ'וקמק עשה רושם בלתי מזיק {אם כי היה קצת שרוט} אך הם עשו את כל ההצגה הוא ירדד מהניידת בדקו לו בשקיות, חיפוש גופני, קראו לו להתקרב לניידת וכשראה אותי החל לחבק את השוטרים ולבקש להצטלם איתם, שאלתי אם הוא לא צריך לעמוד בפיסוק רגליים והידיים על הניידת,אבל הם כנראה לא היו בסרט הזה. הם מסיירים, עוצרים בכל מיני מקומות מדברים עם כל מיני אנשים שנראים חשודים, הם נחמדים הם נעימים, מנסים לברר. איציק הותיק המנוסה מכיר את כל דיירי הרחוב בגזרה שלו מסתחבק איתם, ויטלי התגייס לפני שבוע למשטרה חדור קרב רץ אחרי איציק ומפנה תשומת ליבו לפרטים, אבל איציק לא מפספס כלום. כנראה שנפלתי על לילה יחסית שקט של עבריני צעצוע, במקום אחד התרחשה דרמה קטנה כשבחורה שניסתה להזיק לעצמה עקב פרידה מבחורה אחרת, באלנבי, כל מוכרי הפיצוציות בסביבה החלו להתגודד סביבנו מהתרגשות לבוא הניידת ואיתה צלמת. החבר של הבחורה אף איים לשבור לי את המצלמה, וה"מתאבדת" הערסית גילתה מודעות וביקשה לראות שהיא לא מצולמת והתעקשה שאראה לה את כל התמונות אבל אני הרגשתי מוגנת כשויטלי ואיציק על ידי התעלמתי והלכתי. אך אט אט החלה לחלחל העובדה שאני לא בסרט, ובטח שלא בניו יורק. כשראיתי נרקומנים מתגוללים ברחוב מרוסקים, וכשארעה התפרצות {גניבה} לאיזה בית, נתקפתי חרדות מכיון שבתי נשארה לבד והשעה היתה 02:00 . לא הייתי צריכה אלימות, דקירות וכדו'. הספיק לי לילה "שלו" אחד כדי לראות את הרחוב בשעה שאני ישנה, רוחש וגועש, מין חיים אחרים שמתרחשים בשעות האלה בלבד. בליינים, אנשים שעושים ספורט, זוגות שנחבאים במקומות רומנטיים כמו שפת הים, וגם גנבים, נקומנים, שיכורים. יש קסם מפחיד בשעות האלה של הלילה, לכאורה שקט יחד עם זאת המון רעש, רעש מציק של עלובי החיים השקופים לנו בשעות היום ובלילה הם מקבלים חיים משלהם, כשאנחנו ישנים הם נשכבים באמצע הכביש באין מפריע ,או משוטטים לחפש את מנת הסם הבאה. אני, בהפסקה הראשונה שהיתה ברחתי מהר מה"סרט" כדי לא לחלום עליו בלילה, אם כי קשה להתעלם מהחיים הניסתרים שניגלו לעיניי.
לילה בניידת משטרה
פורסם על ידי Tamar Matsafi בתאריך 07/09/2010
http://tamarmatsafi.wordpress.com/2010/09/07/%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%98%d7%a8%d7%94/
הרשומה הקודמת
we'll always have Fernando De Noronha
we'll always have Fernando De Noronha
הרשומה הבאה
חג הקורבן – עיד אל אד'חה
חג הקורבן – עיד אל אד'חה


galithatan
/ 08/09/2010מהסרט הזה גם אני הייתי רוצה לברוח… אבל סחתיין על האומץ.