סוכות ברמת פנקס

מצגת זאת דורשת JavaScript.

סוכות, עוד חג שעיצב את ילדותי והשאיר זכרונות מתוקים. סוכות, עם ריח הגויאבות מהעץ באויר, ריח שתמיד מזכיר לי את רמת פנקס.  אבי היה חוזר מבית הכנסת במוצאי יום כיפור שוברים את הצום, ומיד אחרי זה חיכינו בדלת כדי שהוא יקום לתקוע יתד בסוכה, מקרשים שהוכנו מראש, ובכל הבתים מסביב נראו אבות על סולמות, ועדת ילדים צוהלת מסביבם, האמא הביאה סדין, לבן בד"כ, ועטפנו את הסוכה לחלק היתה סוכת עד, כזאת שענפי גפן  השתרגו בתוכה ושימשו לסכך, וכשהגיע סוכות עטפו אותה כדי שתהיה תיקנית וזרקו כמה ענפי דקל, שגזמו מהעץ בגינה.

למחרת ישבנו כל ילדי השכונה לעשות יחד שרשראות מרצועות נייר שגזרנו וצבענו, הדבקנו אותם בדבק שנעשה מקמח ומים, אולי היו אז קישוטים למכירה אבל הורינו לא בזבזו על זה כסף. התרגשות רבה מכיוון  שזה היה כמו להכין בית עץ, שבסופו של דבר שימש אותנו במשך החג למחבואים, למשחקים, התחרנו ביננו למי הסוכה יותר יפה. בכלל יכולנו לישון שם, לעשות ככל העולה על רוחנו, כמו מחנה קיץ אבל ליד הבית, אפשר היה כל רגע להכנס פנימה ולהכין כריך. אם כי בד"כ הלכנו לשכנים להביא כריך עם פלפל צ'ומה.

אני כבר לא גרה ברמת פנקס אבל מקפידה להגיע כל שנה בערב סוכות לבית דודתי, שם מתאספת כל המשפחה לעשות קידוש. הסוכה אף פעם לא הכילה את כולם כי תמיד הגיעו הרבה אנשים כל אחד מאיתנו הביא חברים נוספים כדי לחלוק איתם את החום המשפחתי שלנו שמתעצם ביופיו כאשר אנחנו ניפגשים לעשות את הריטואלים הדתיים לכאורה. אנחנו לוקחים את החלקים המתאימים לנו בטקסים האלה, לא מקפידים על קוצו של יוד, במנהגים, אבל נהנים במובן הרוחני של המילה, אם להשמע פלצנית מידי.

במשך השנים התמעטו האנשים שעומדים בפתח הסוכה בעת הקידוש {שעדיין לא מספיקה להכיל את כולם}, מסיבות שונות, אבל עדיין ילדינו מתרגשים לקשט, ואנחנו עדיין מביאים חברים שיהנו גם הם מהביחד שלנו, ומהריטואלים שאנחנו תושבי העיר הגדולה כבר לא מקיימים.

ואני בת מזל יש לי את פסח באשקלון עם המון משפחה מצד אבי, ואת סוכות ברמת פנקס עם המון משפחה מצד אמי.

צילומים תמר מצפי (C)

פורסם על ידי Tamar Matsafi בתאריך 15/10/2011

http://tamarmatsafi.wordpress.com/2011/10/15/%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%a4%d7%a0%d7%a7%d7%a1/