מצגת זאת דורשת JavaScript.
צילום תמר מצפי {C}
חוזרת אליכם עם משימה שהוטלה עליי, והפעם, גלבים, כן ככה נקראו פעם ספרים שגם מגלחים עם תער את הלקוח. נתנו לי רשימה ולפי השמות ידעתי שהם כולם בוכרים, דוידוב, נחימוב, גוראייב, מיד עלתה אסוציאציה, שהם כל כך שעירים אז התמחו בהוצאת שיער מהפרצוף והראש בכל מיני דרכים.
במידה מסוימת זה היה מסע אנתרופולוגי בזמן, הגעתי למספרות ישנות עם כסאות רחבים מרופדים וברזל מעוטר, קצת הזכיר את כורסאת רופא השיניים של פעם, מראות לכל אורך הקיר, ודלפק ארוך לפניהם. הדלפק היה מלא בכל מיני מסרקים ובקבוקונים של או דה קולון, שאותם השפריצו על המגולח, או המסופר.
הגעתי לספר אחד פניו היו מאירות והמספרה שלו עוררה תחושה ביתית חמימה, כסאות מעץ ריקים בשורה, טוב לא היו ממתינים לתור. איש אחד שישב על הכורסא להסתפר סיפר לי שהוא מכיר את הספר הזה כבר איזה 50 שנה ושהם שירתו יחד יחד בפלמ"ח, מיד הוציא הספר תמונה מאחורי הדלפק והראה לי את עצמו בקצה שורה ושאל אם אני מכירה את האיש הפוסע מולם, זה היה יגאל אלון.
נסעתי לבא בתור המספרה נמצאת ביפו, פגשתי ספר עליז ומעודכן, ישר ביקש את התמונות למייל שלו והראה לי כמה כתבות כתבו עליו, אין פלא, שיטות הפעולה שלו מאד צבעוניות, ושעירות. על הכסא ישב צעיר והספר העביר את התער במיומנות על פניו, וכשהגיע לצואר די נחרדתי שלא יחתך, הצעיר אמר בחיוך תראי כמה אני סומך עליו. בסיום הגילוח הספר דמה לרגע לרוקח לקח בידיים מיומנות צמר גפן ליפף שעווה על קיסם והכניס אותה לאפו של הבחור, בעוד השעווה באפו , כבמעשה קסם הוא טבל קיסם אחר עם צמר גפן בכוהל והחל לשרוף את השיער באוזנו של האיש, הבחור שליו יושב על כסאו ולא מראה שום תחושת כאב או אי נוחות. בעודי מתבוננת בהשתאות שלף הספר בתלישה את הקיסם מאפו של הבחור והראה לי כמה שיער הוא תלש, לא מראה מלבב בלשון המעטה, אבל שמרתי על איפוק ולא הגבתי בגועל.
לכשסיים את הטיפול בבחור וכל הזמן הזה אני מתעדת את התרחשות כולה, הושיב אותי על הכסא בתקיפות מעושה, ובחיוך לא ממש התנגדתי כיון שהרגשתי כמו מדענית שצריכה לחוות את התרופה שהמציאה על עצמה, תוך כדי מחאה חלושה הזהרתי אותו שלא יכניס לי כלום לאף ושלא יתלוש ואחרי שהכניס הזהרתי אותו פן יכאב, טוב הסוף היה שהוא שם שעווה ותלש לי שערות מהאף, זה לא כאב זה אפילו די הצחיק, הפעם הבן של הספר צילם אותי עם דמעות בזויות העיניים מהעיקצוצים שהרגשתי. טוב שאין לי שערות באוזן אחרת היה גם שורף.
מה לא עושים בשביל העבודה, אם כי דבר אחד לא הסכמתי שיעשה, זה להשפריץ עליי מהקולון הזה שהם כולם משפריצים על המגולחים, כי אז באמת היה נשאר בי ריח מהפלמ"ח. בפעם הבאה אספר לכם מה זה פריקצ'יון שעולה רק 10 ש"ח, כן זה היה במספרה.
