פורסם ב טקסים וארועים דתיים

לוויה של מריה אמו של ישו

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

כל שנה בתאריך ה25/8 עורכים האורתודוקסים לוויה וקבורה סמלית לקראת עלייתה לשמים של מריה הקדושה אמו של ישו כשבראש הלויה צועד איש דת יווני שבידיו האיקונה שנמצאת בדרך קבע בכנסיה הקטנטנה ׳מטוכיון גת שמנים׳ (מקום המפגש – גת שמנים (לזכר הימים שנוצרים לא הורשו לרדת לקבר מרים בעמק יהושפט ליד גת שמנים). שנמצאת ממש מול פתח כנסיית הקבר. יחד בתהלוכה מרובת אנשים הם צועדים עד עמק יהושפט לגת שמנים.

אנחנו הצטרפנו כדי לצלם ה"חגיגה".  בשעה 3 לפנות בוקר הגענו ויויאן ואני לירושלים נכנסתי לעיר העתיקה, די בחשש הרחובות ריקים ושוממים תאורת הטונגסטן צבעה את הקירות בצהוב. החלונות מוגפים כל הזמן השתקתי את ויויאן שלא תדבר עברית בקול רם, ואין נפש חיה. תהיתי היכן האנשים שאמורים להשתתף בתהלוכה? הלכנו מהר, הלב דפק, עד שהגענו לרחבת כנסיית הקבר אז רווח לי, המון אדם, רחש בחש נזירים ונזירות לבושים שחורים צללים הארוכים שהטילו הדמויות השחורות יצר אוירה גותית מחשמלת. עלינו לכנסיה צליל נעים של תפילה ביוונית ליטף את אוזנינו. למטה התערבבו ה שפות,רוסית יוונית, אמהרית, ערבית, וכל מי ששייך לכנסיה האורתודוקסית.

ראש הכנסיה ירד מהמדרגות ובידיו האייקונה של מריה, המון רב נדחק להגיע אליה לנשק ולבקש ברכה. לאחר מכן הסתדרו בשתי שורות הנזירות תחילה עם נרות בידיהן לאחר מכן הנזירים. התחילו ללכת בסמטאות הצרות ב"דרך היסורים"  הVIA DOLOROZA הדרך בה הלך ישו עם הצלב על גבו. חושך מסביב רק צללים מרצדים של אנשים בשחור, הגברים גבוהים רזים בכובעים מרובעים יש המתהדרים בקוקו קטן {אלה היוונים} והנשים חלקן בכובע מחודד וחלקן בכובע שטוח הקשור כמו קופסא על הראש.

אט אט החל להאיר היום הצללים התקצרו הגענו לכנסיה תור עצום להכנס פנימה על מדרגות הכנסיה המון נרות דקים דלוקים אנשים התכופפו להדליק את הנר שלהם, אמנם היה חם ומהביל בפנים אבל אוירה של קדושה ריחפה באוויר.

צילומים: תמר מצפי (C) כל הזכויות שמורות

מודעות פרסומת
פורסם ב טיולים ומסעות, טקסים וארועים דתיים

בארץ העבריים או 50 צורות לקשור מטפחת ראש

צילום: תמר מצפי כל הזכויות שמורות (C)

בכל שנה בתאריך ה-7/8 מתקיים אצל קהילת העבריים מדימונה, טקס חידוש הנדרים עם אלוהים, עם האדמה, הטבע, ועם ארץ ישראל. הטקס המסורתי הזה החל לפני 16 שנה ומאז בכל שנה בתאריך הזה, הם לובשים בגדים חגיגיים, הגברים בגלימות לבנות והנשים בשלל צבעים וכמובן עם מטפחת כיסוי ראש. לא מצאתי שום מטפחת דומה לשניה כל אחת קשרה בצורה יצירתית אחרת סוג של אמירה אישית.

בבוקר התקשרנו ויויאן ואני לאליקים בכיר בקהילה וביקשנו רשות לבוא ולתעד, הוא אמר במבטא אמריקאי כבד תבואו לבושות צנוע ועם כיסוי ראש. נסענו לדימונה כדי להגיע לקראת 7 בערב, צבעי הנוף החלו להשתנות אט אט לצהוב אדמדם. הגענו לעיר אפרורית, פה ושם גינות שעשועים מלאות ילדים מתרוצצים, פנינו שמאלה בכיכר השלישית והגענו, קידם את פנינו שלט "ברוכים הבאים לכפר השלום" מין מתחם עם בתים קטנים וצפופים, הכל קטן ומצומצם "הרחובות" או אולי מעברים בין הבתים צרים וקצרים, ילדים מתגלצ'ים על השיפוע של המקלט. פה ושם מתגלגלים על אופניים קטנים. נראה היה שהגענו לאפריקה כולם לבושים בבגדים צבעוניים הנשים עם מטפחות בשלל צבעים כל אחת, בצורה מיוחדת לה, לפעמים המטפחת עשויה מאותו בד של השמלה ולפעמים בצבע אחר תואם. ולאן שהלכנו כל אחד שחלף על פנינו ברך לשלום או ברוכות הבאות, ילדים מנומסים שנתקלו בנו אמרו מיד סליחה. התחלנו לשאול על הטקס שלשמו באנו, ניגשנו אל חבורת נשים הדורה שישבה על ספסל, ניגשתי לאישה שהכי בלטה בעיני לבושה אדום בוהק ולראשה מצנפת/מטפחת קשורה לגובה. שמח-יה זה שמה היא חייכה אליי בחום והשיבה לכל שאלותי הסקרניות. אמרה שהיא "עטורה" משמע חלק מקבוצת נשים {כולן נקראות עטורות} המשמשות כיועצות, מורות,תומכות של הנשים בקהילה. אותו הדבר יש גם אצל הגברים וכדי להבדיל אותן מהשאר הן עונדות שרשרת זהב בצורת עיגול ובתוכו רשום בעברית {באותיות אנגליות} נסיך השלום NASIK HASHALOM. שמח-יה סיפרה לי דברים נוספים על הקהילה, השומרת על בידול. בקהילה מקפידים על ספורט על כל אחד ללכת בימים מסוימים ולעשות ספורט, אלכוהול הם שותים רק מייצור עצמי, הגן ובית הספר מתנהל במקום. הם מאד דתיים גם באמונה וגם בהתנהלות החברתית בריאותית שלהם, הם טבעונים וכל משפחה בוחרת  יום בשבוע לא לאכול סוכר. שמתי לב גם שבכל שמלה או דש של בגד קטנים כגדולים, תפורים שני חוטים כחולים מכל צד, לשאלתי הם ענו שזה להזכיר להם את המצוות שהם צריכים לעשות, להזכיר את הדרך את האמונה, סוג של ציצית.

הטקס תיכף מתחיל הנשים הסתדרו בשורה ססגונית אחת אחרי השניה ה"עטורות" היו קדימה, אצל הגברים מהצד השני הסתדרו באותו אופן, הם החלו להתקדם בצעדי ריקוד, לקול צלילי שירה דתית חרישית, שירת הלל לאלוהים. הם נעצרו אל מול הפודיום שם ניצב מנחה שערך את הטקס, הוא קרא והם חזרו אחריו. כך הם חידשו את נדריהם לאלוהים לטבע ולארץ ישראל. מידי פעם קריאות הללויה, ואו יה, יהווה אלוהינו, הטקס נערך בעברית במבטא אמריקאי כבד. כל הזמן בשירה מלווה בתיפוף של תופי טם טם. בזמן התפילה לא הרשו לי לצלם.

בסיום הטקס כל משפחה הביאה את האוכל מהבית ואכלו יחד על שולחנות שסודרו מבעוד מועד במרכז הכפר. אנחנו הלכנו למסעדה הטבעונית שלהם, מין חדרון חבוי בין הבתים שאליו הגיעו כל אלה שלא בישלו בבית. האוכל היה טעים המבורגר עדשים, קציצות טופו, וירקות ועוד מבחר דברים. כשביקשנו קינוח אמרו לנו שבדיוק ביום הזה המסעדה לא מגישה דברים מתוקים. להזכירכם בלי סוכר יום בשבוע.

האווירה היתה כל כך מסבירת פנים האנשים היו כל כך נעימים שלא רצינו לצאת משם.

בררנו מתי הטקס הבא והבטחנו לעצמנו לחזור.

צילומים: תמר מצפי (C) כל הזכויות שמורות.

 

 

 

 

 

 

פורסם ב הסיפור מאחורי התמונה

צלבנים בארץ הקודש-קרב קרני חיטין

 

 

צילום: תמר מצפי(C) כל הזכויות שמורות

קרב קרני חיטין הוא קרב שהתרחש ב-4 ביולי 1187, בקרני חיטין הסמוכה לטבריה, בין הצלבנים ממלכת ירושלים בהנהגת גי דה ליזינאן, ובין השושלת האיובית בהנהגת צלאח א-דין. בקרב זה נחלה השושלת האיובית ניצחון מכריע מול הצלבנים.

הקרב היה שיאו של מאבק שניהל צלאח א-דין נגד ממלכת ירושלים הצלבנית. קרב זה, אשר בו נחל צלאח א-דין את ניצחונו הגדול על הצלבנים, היווה את נקודת השבר של ממלכת ירושלים, שלאחר הקמתה בעקבות מסע הצלב הראשון נראתה ככוח אזורי מבוסס. לאחר קרב קרני חיטין החלה התמוטטות הממלכה עד לחורבנה הסופי – התבוסה הייתה קשה עד כדי כך שכמעט כל הערים והמבצרים הצלבניים נכנעו לצלאח א-דין לאחריה, וממלכת ירושלים הפסיקה בעקבותיה להוות גורם משמעותי בארץ ישראל.

עד כאן דברה של ההיסטוריה, אני הצטרפתי למועדון השיחזור של הקרב הזה.

זו חבורה של אנשים משוגעים לדבר, אשר מתכנסת פעם בשנה ומשחזרת את הקרב הזה קודמים לכך יומיים של רכיבה והליכה ברגל, עם חניות בדרך. הם מצוידים בלבוש שלבשו אז הצלבנים עם שריון הקשקשים הכבד שלהם וקסדות מברזל יצוק, ומי שתפקידו היה לגלם את אנשי צבא צלח אדין ליפף את ראשו בטורבן.

בחניות הם אוכלים את האוכל שאכלו אז כלומר שום דבר מהמזונות שהתפתחו בימינו לא עגבניות לא תירס וכדו'. מים הם שותים מנאדות עור, והיה חם מאד באותו יום.

החבורה הגיעה לעמק בדיוק באתר שם התרחש הקרב ההיסטורי, התרגשות גדולה אנשים החלו להתקרב כדי לצלם ולהצטלם. . הפרשים החלו להלחם בחרבות וכידונים, אח"כ עברו להלחם בקרקע, אנשי צלאח אדין בקשות חיצים ואבני קלע, חלק החזיק חרבות ביד. הצלבנים באו אף הם חמושים, בחרבות כידונים, ומגינים בידיהם.

בדיוק כמו בהיסטוריה כל שנה מנצחים אנשי צלאח אדין ועורפים את ראשו של מנהיג הצלבנים.

לפתע מתגלגל ראש עשוי מקלקר בשדה.

החלק המשעשע בארוע היה, כשהאנשים שנלחמו כמוסלמים, אמנם צעקו אללה הוא אכבר אבל מיד עברו לדרבן עצמם ברוסית. זאת מכיוון שרוב המשחזרים הם ממדינות חבר העמים.

הקרב נראה כל כך אוטנטי, התרחש בנוף מרהיב של הגליל. אמנם הכל היה צהוב ויבש מסביב,

אבל היה בזה קסם ארצישראלי, אני אחזור גם בשנה הבאה.

 

פורסם ב צילום ופלסף

משפחה גרעינית

familyצילום תמר מצפי, כל הזכויות שמורות (C)

משפחה גרעינית או תמונה של געגוע, פעם היינו משפחה כזאת. אמא אבא ושלושה ילדים.

ראשונה מתה סימה אחותי, שקראו לה שמחה כשנולדה.  נולדה בשנת תש"ח מתה בשנת תשמ"ח. היא מתה בחודש אדר, חודש של צהלה ושמחה, ציוותה עלינו לשיר לכשתמות,  לא הצלחנו בלוויה ולא בהמשך. פעם אחת ארגן שאול האלמן שלה ערב שירה עם ניסים באלי בגיטרה. שרנו ובכינו. מאז אנחנו נפגשים בכל ב' באדר ליד קברה.

שני מת אבי, בא' בתשרי, ראש השנה. בזמן הזה הייתי כבר בתהליכי פוריות, ומיד אחרי יום השנה לפטירתו נסעתי להביא את בתי.

שלישית מתה אמי, בט' באב. יום האבל לחורבן בית המקדש. אכן חרב עלינו הבית שאמי הייתה בו עמוד התווך. וכל ארבעת העמודים יחד. היא שאיחדה וקיבצה והחזיקה את המשפחה על כתפיה, הלכה לה לעולם שכולו טוב.

כולם מתו בתאריכים בעלי משמעות, הן בלוח השנה והן עבורי.

כולם מתו.

family 3

פורסם ב צילום ופלסף

על כלבה וקרן שמש

יוצאת מחדרי כל בוקר ב06:30, להוריד את הכלבה.

מיני  מחכה לי בסלון חסרת סבלנות מקשקשת בזנבה.

כל בוקר מוצאת אותה מנסה להדחק אל הפס הדק  שהשמש שולחת.

קרן השמש אשר מפלסת דרכה מבעד לוילון הסגור למחצה.

כל בוקר העולם מתחיל בשחור לבן אפלולי ורק קרן זהובה, מסמנת שביל בין החדר לסלון.

לפעמים אני מוצאת את מיני, על מסילת הברזל הצרה, חציה מאחורי הוילון וחציה בחדר.

נהנית לראות אותה מדלגת בין הצללים לפעמים היא באור, לפעמים בחושך.

מנסה לשאוב את הקרניים הראשונות המחממות, אחרי הלילה הקריר.

קרן השמש הזו מרחיבה את ליבי מציפה אותי עונג.

לא נהרה של אור חזק, מסנוור, קרן דקיקה ואמיצה, אשר יוצרת צללים שמחים.

צילומים: תמר מצפי  כל הזכויות שמורות ©

 

 

 

 

פורסם ב צילום ופלסף

ארעיות

מֵאָה קִילוֹמֶטְרִים בֵּין שָׁם לְכָאן תָּלְשׁוּ אֶת נִשְׁמָתָהּ (אביה עוזני)

ספרה צעדים,

כל פסיעה  כבדה עליה כמו יצקו בטון על רגליה,

מיאנו לשאת אותה, מיאנו להמשיך.

נדמה  שכל צעד מרחיק אותה ממנה.

אבל רצתה להגיע, ולא מצאה את השביל.

עצרה לרגע, אך הזמן האיץ.

לבדה, והדרך אין לה סוף.

השמש הטילה עליה את צילה,

והצל מקוטע.

אט אט איבדה את קולה.

שיערה נשר.

נתלשה.

נשאר רק האבק שהעלתה באויר

תמר מצפי© כל הזכויות שמורות

פורסם ב צילום ופלסף

הפואטיקה של הכוס

 

ארעיות

בוחשת עצמי במציאות עכורה,

גרגר אחר גרגר שוקע הבוץ אל הקרקעית.

כבר אפשר לראות שקוף.

קרח, גושי קרח, בהיר, ועמום.

בוחשת עצמי.

הקרח נמס נטמע, התערבב עם המים, כלא היה.

בתוך  הקרח, ניצבת ברזל, לא נטמעת לא מתפוגגת, לא נמסה.

מתוך האפלה השקופה, כמו מתוך רחם בקע האור.

אור מפלס דרכו כמו עובר, שוחה במים קפואים.

הכל משתנה שניה אינה דומה לשניה שבאה .

הכל ארעי.

הקרקעית מתבהרת העננים מעל הופכים למים צלולים.

הברזל עוד שם.

צילום: תמר מצפי כל הזכויות שמורות (C)

פורסם ב הסיפור מאחורי התמונה

לעוף כמו ציפור

צילום: תמר מצפי© כל הזכויות שמורות

באחד מימי החורף הקרים והסוערים, נהגתי במכוניתי והבטתי כל הזמן לצדדים נפעמת מהצבעים בשמיים, ובארץ. הצבע האפור של העננים הדגיש צבעים אחרים הלבן הפך בוהק יותר הירוק הפך רווי יותר. תוך כדי נסיעה בעודי מתבוננת לצדדים הבחנתי בלהקת ציפורים חוצה את הכביש המהיר מעליי, וחונה על חוטי חשמל. הכמות הייתה אדירה ומרשימה. עצרתי האוטו בצד והתחלתי לצלם בהתלהבות עת חצו הכביש מצד לצד, בצד האחד הם נחו על גג שנראה כמו אסם, ולא יודעת מה גרם להם בבת אחת לפרוש כנפיים ברעש גדול ולחצות את הכביש אל החוטים המראה היה נדיר עת ניסו כמו בכסאות מוסיקליים למצוא מקום אחד ליד השני על חוטי החשמל. עמדתי נלהבת כחצי שעה ואז המשכתי לדרכי.

פורסם ב טיולים ומסעות, צילום ופלסף

אפיפניה, חג ההתגלות

Epifania, baptism at jordan river_07

Epifania, baptism at jordan river_06Epifania, baptism at jordan river_04Epifania, baptism at jordan river_11Epifania, baptism at jordan river_10Epifania, baptism at jordan river_09Epifania, baptism at jordan river_02Epifania, baptism at jordan river_08Epifania, baptism at jordan river_03Epifania, baptism at jordan river_14Epifania, baptism at jordan river_13Epifania, baptism at jordan river_12

צילומים: תמר מצפי כל הזכויות שמורות ואין לעשות שימוש בתמונות ללא אישור הצלמת (C)

חברה ויויאן שהיא מורת דרך, סיפרה לי על האפיפניה, חג ההתגלות. חג אותו חוגגים מידי שנה הנוצרים אורתודוקסים.

בתחילה חששתי, היססתי בכ"ז  נסיעה בכביש 1 ואח"כ כביש 90 לכיוון יריחו ולבקעה. זה לא הזמן לטייל באזור זה בתקופה הזו חשבתי. אך מכיוון שאני אוהבת ריטואלים דתיים, ונוסעת עד קצה העולם כדי לצפות בהם ולתעד כמובן, אז נסעתי.

הדרך הייתה מאד יפה, שלווה, ההרים והגבעות הצהובות שהיו אפופות אובך השרו אוירה מיסטית ככל שהתקדמו אל היעד , קסיר איל יהוד ליד יריחו.  שם יש קטע קטן של הירדן שלתוכו אמורים להכנס ולטבול המאמינים האורתודוקסים,  זה הקטע היותר חשוב של הירדן, שם התחיל הכל שם ישו טבל בעצמו כך הם מאמינים. עוד בטרם הגענו לאתר נגלו לעיננו שרידי כנסיות ומנזרים נטושים והרוסים.

החורבות האלה באמצע המדבר מצטלמות די יפה.

הגענו לשפת הנהר, המון אנשים לבושים בגלימות לבנות, נכנסים פנימה למי הנהר שהיו חומים וכנראה גם מזוהמים, אך לאיש לא היה אכפת. אנשים מילאו בקבוקים כדי לקחת איתם. מרחו עצמם או ניגשו לאיזה איש דת כדי שיצליף בהם קלות בצרור הבזיליקום שהיה בידו, האיש היה מכניס את הזר למים מוציא ומתיז על קהל. אז החלה המתנה לבואו של הפטריאך, התקרבנו קלות שיפרנו עמדות. עמדנו ישבנו, הסתובבנו והפטריאך לא מגיע. לאחר המתנה ארוכה של כמה שעות הגיעו שניים פרשו שטיח שהגיע מהמדרגות עד שפת הנהר. עד קצת המתנה, עוד צילומי קהל מאמינים. לפתע קולות תופים ילדים עטופים כפייה ירדו אל המדרגות מתופפים בקצב תהלוכה. מיד אחריהם הגיעה תהלוכה של כמרים לבושים גלימות חגיגיות ובראשם הפטריאך עם שפם וזקן דומה קצת לעמיר פרץ. נעמד על שפת הנהר מידי פעם זרק צרור של בזיליקום לתוך הנהר החום, בירך את הנהר אחרי זה שמו בידיו שתי יונים צחורות והוא הפריח אותן, האמונה אומרת שכאשר ישו התגלה הגיחה גם יונה צחורה בשמיים.

תם הטקס, הפטריאך עזב ואז מיהרו להכנס למקום כל המאמינים שהמתינו בסבלנות, כדי לטבול באותו קטע נהר ששם הוטבל ישו ואותו בירך הפטריאך.

 

 

{חג ההתגלות  הוא חג נוצרי המציין את התגלותו של אלוהים בצורת אדם, בדמותו של ישו, בפני שלושת האמגושים.מקור השם במילה היוונית אפיפניה (επιφάνεια) שמשמעותה התגלות. החג נחוג שנים עשר ימים לאחר חג המולד, ומקורו בנצרות האורתודוקסית. בארץ ישראל נוהגים האורתודוקסים לחגוג את האירוע בטבילה בנהר הירדן, ליד המקום בו הוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל באזור קאסר אל יהוד. האירוע נערך ב-18 בינואר לפי לוח השנה המקובל, }

 

פורסם ב הסיפור מאחורי התמונה

מלכות יופי

צילומים תמר מצפי© כל הזכויות שמורות, תמונה מס. 1 צולמה על ידי "Israel Sun"

החיים מזמנים לנו גילגולים שונים, שינויים, ,תהפוכות ובחירות.

אני חיפשתי זמן רב, את ייעודי את התשוקה שלי, את העיסוק שיגרום לי להתרגש כל יום מחדש. תוך כדי חיפוש, עבדתי בעבודות רבות נסעתי לארצות שונות, פגשתי אנשים שונים. לימים חלק מאותם אנשים שפגשתי בנעורי בנסיבות שונות, פגשתי שוב ניצבים אל מול עדשת המצלמה שלי.

מקרה ראשון: רינה מור הישראלית הראשונה שנבחרה כמיס תבל, חזרה מחו"ל ואני הייתי שם כנציגת משרד התיירות בנתבג לחלק פרחים ליורדים מהטיסה.

לימים הגעתי לצלם אותה עבור עיתון "גלובס" רינה למדה משפטים והפכה להיות עורכת דין. נשארה פשוטה וצנועה כמו ילדת הפרחים ההיא מטבעון, שאינה מרבה להתאפר. לא הייתה לה שום בעיה עם הקמטים ולא ביקשה כמו כולם שאיישר/אמחק לה אותם.

מקרה שני: לימור שריר, אף היא היתה מלכת יופי {סגנית מיס תבל כמו שהיא מדגישה} קשה היה להתעלם מזה, כשהגעתי לביתה באיטליה התמונות שלה עם הכתר היו תלויות על הקירות. היא למדה שם רפואה ואני הגעתי ללמוד גם {עוד לא ידעתי מה}. בחיפושי אחרי עבודה נתקלתי במודעה שהביאה אותי אל ביתה כדי לטפל בבנה, היא כמובן שמחה שאני ישראלית כדי שאלמד את בנה עברית. טוב נשארתי כמה ימים וברחתי, לא התאימה לי העבודה הזו למרות השכר הנאה שהציעה.

לימים והיא כבר סופרת אחרי שעבדה זמן מה כרופאה, הגעתי לצלם אותה עבור עיתון "גלובס" היא לא זכרה אותי כנראה שלא הטבעתי חותם שם בביתה בכמה ימים שעבדתי.

קרו לי עוד מקרים כאלה שצילמתי אנשים, שעבר נתקלתי בהם במקום אחר בחיי.

על כך בהזדמנות אחרת.