יוצאת מחדרי כל בוקר ב06:30, להוריד את הכלבה.
מיני מחכה לי בסלון חסרת סבלנות מקשקשת בזנבה.
כל בוקר מוצאת אותה מנסה להדחק אל הפס הדק שהשמש שולחת.
קרן השמש אשר מפלסת דרכה מבעד לוילון הסגור למחצה.
כל בוקר העולם מתחיל בשחור לבן אפלולי ורק קרן זהובה, מסמנת שביל בין החדר לסלון.
לפעמים אני מוצאת את מיני, על מסילת הברזל הצרה, חציה מאחורי הוילון וחציה בחדר.
נהנית לראות אותה מדלגת בין הצללים לפעמים היא באור, לפעמים בחושך.
מנסה לשאוב את הקרניים הראשונות המחממות, אחרי הלילה הקריר.
קרן השמש הזו מרחיבה את ליבי מציפה אותי עונג.
לא נהרה של אור חזק, מסנוור, קרן דקיקה ואמיצה, אשר יוצרת צללים שמחים.
צילומים: תמר מצפי כל הזכויות שמורות ©
