פורסם ב צילום ופלסף

ארעיות

מֵאָה קִילוֹמֶטְרִים בֵּין שָׁם לְכָאן תָּלְשׁוּ אֶת נִשְׁמָתָהּ (אביה עוזני)

ספרה צעדים,

כל פסיעה  כבדה עליה כמו יצקו בטון על רגליה,

מיאנו לשאת אותה, מיאנו להמשיך.

נדמה  שכל צעד מרחיק אותה ממנה.

אבל רצתה להגיע, ולא מצאה את השביל.

עצרה לרגע, אך הזמן האיץ.

לבדה, והדרך אין לה סוף.

השמש הטילה עליה את צילה,

והצל מקוטע.

אט אט איבדה את קולה.

שיערה נשר.

נתלשה.

נשאר רק האבק שהעלתה באויר

תמר מצפי© כל הזכויות שמורות