ארעיות
בוחשת עצמי במציאות עכורה,
גרגר אחר גרגר שוקע הבוץ אל הקרקעית.
כבר אפשר לראות שקוף.
קרח, גושי קרח, בהיר, ועמום.
בוחשת עצמי.
הקרח נמס נטמע, התערבב עם המים, כלא היה.
בתוך הקרח, ניצבת ברזל, לא נטמעת לא מתפוגגת, לא נמסה.
מתוך האפלה השקופה, כמו מתוך רחם בקע האור.
אור מפלס דרכו כמו עובר
, שוחה במים קפואים.
הכל משתנה שניה אינה דומה לשניה שבאה .
הכל ארעי.
הקרקעית מתבהרת העננים מעל הופכים למים צלולים.
הברזל עוד שם.
צילום: תמר מצפי כל הזכויות שמורות (C)
המתקתקת 
נהנית מאוד תמשיכי כל וצפוי לך עתיד בכתיבה יוצרת👍😄👍
נשלח מה-iPhone שלי
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
יקירה את ממש טובה
אהבתיאהבתי